"אכתוב לך מגילת יוחסין חדשה, שתתחיל בי!"
כשהיה רבי מגדלי (הצדיק רבי
מנחם מגדלי, הידוע גם כמנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק) ילד רך בשנים, פרצה פעם דליקה
בעיר מגוריו.
באותו זמן היו רוב הבתים בעיירה עשויים עץ, ולכן כילתה האש במהירות בתים של יהודים,
וגם בית אביו של מגדלי (רבי יהודה לייבוש) עלה חיש בלהבות.
אימו של מגדלי חרפה נפשה והוציאה את הילדים מן הבית הבוער. אחר-כך ניצבה במרחק-מה
מן השרפה ופרצה בבכי מר.
אמר לה מגדלי הקטן, שהיה אז כבן עשר: כלום ראויים הם בית של עץ ורהיטים העשויים עץ,
שתשפכי דמעות שליש עליהם?
ליטפה האם ראשו של בנה הקטן והשיבה: בני יקירי, בשעה זו איני בוכה על הבית העולה
באש ולא על הרהיטים הנשרפים עימו. אולם אני מצרה על מגילת היוחסין היקרה
שלנו, שנותרה בבית, ובשעה זו היא הולכת ונשרפת כליל.
ניחם מגדלי את אימו הבוכייה ואמר לה: אל תבכי, אמא! הנני מבטיח לך, שכאשר אגדל
בעזרת ה' אכתוב לך מגילת יוחסין חדשה, שתתחיל בי!
הסיפור הקצר הזה, גרם לי לחשוב על החשיבות של שם המשפחה. רבי מנחם מנדל מורגנשטרן
(מנחם מגדלי), הצדיק מקוצק, נולד בשנת תקמ"ז (1787) בעיירה גוראי שבפלך לובלין
בפולין.
נפטר ביום כ"ב שבט תרי"ט (1859). כונה "הקוצקר" (הקוצקער), מייסד חסידות
קוצק (Kotzk).
אביו ר' לייבוש, מתנגד חריף לחסידות, (על אף שבמשפחתו הייתה מסורת חסידים ארוכה),
וכאשר בנו הלך ללמוד אצל החוזה מלובלין בגיל חמש עשרה ניסה למנוע זאת ממנו, אך
לבסוף חזר בו. אחר לימודיו בלובלין הלך ללמוד בפשיסחה אצל היהודי הקדוש ולאחר פטירת
רבו המשיך ללמוד אצל ממלא-מקומו רבי שמחה בונים מפשיסחה, והפך להיות גדול תלמידיו.
עם מותו של רבי שמחה בונים (1827) כשהוא כבר בן ארבעים החל לשמש כאדמו"ר חסידי
תחילה בעיירה טומשוב ולאחר מכן בעיירה הקטנה קוצק שליד ורשה. (אחרי
הסתלקות רבי בונים (תקפ"ז - 1827) ירדה יתמות על העדה והביאה עמה מבוכה בחצר.
החסידים - חלל ריק נוצר בלבם והם התהלכו אובדי עצות. הם מחפשים מנהיג - והדעות
מחולקות. הזקנים שבהם והמיושבים בדעת נוטים להכתיר עליהם את רבי אברהם משה, בנו של
הנפטר. לעומתם האברכים הצעירים, המחפשים מטרה עליונה לחייהם עלי אדמות, נושאים
עיניהם לתקיף שבחבורה, לרבי מנדל. אך הוא, רבי מנדל פונה להם עורף ודוחה אותם
בגערה:
"מה, רבי אתם מחפשים? וכסבורים אתם שגם להבא הדברים ילכו כפי שהורגלתם בהם עד עתה?
הרבי יעבוד עבורכם ואתם תחטפו שיריים? הרבי יעמול תחתכם ואתם תחסו בצלו? הוא יעבוד
את הבורא ולכם תבוא ישועה על ידו? רוצים אתם ברבי שיחזיק בידו מפתחות לאוצרות השמים
ויחלק לכם פרנסה די הצורך; ישיא את בנותיכם הבוגרות וירפא את נשותיכם. לא! לא אופה
כעכים אנכי. ואינני רועה צאן המחפש מקום מרעה לצאנו. אצלי יהיה עליכם לדאוג לעצמכם
בחומר וברוח, כל אחד לכשעצמו". "ראיתי לשון אש אמיתית וכפפתי את עצמי לפניה", אמר הרי"מ והדגש היה על אמיתית. רבי
מנדל וחבורת האברכים בחרו בראשונה כמקום מושבם את העיירה טומשוב, שבמחוז לובלין.
שנתיים ימים נשארו בעיירה זו. היו אלה ימים של התעלות והמראה למרומים. בפי חסידי
רבי מנדל היה שיר: נסיבות הסתגרותו של הקוצקר
מוטלת בערפל ע"פ גרסה אחת העביר את עשרים השנים האחרונות לחייו (ולמעשה את רוב
שנותיו כאדמו"ר) כשהוא מתבודד בחדרו הסגור וממאן לראות את חסידיו, כאשר רוב התקשורת
שלו עם העולם החיצון התרחשה דרך נקב בדלת (את האוכל, לחם וצלחת מרק בערב, העבירה לו
נכדתו בדרך-כלל). ע"פ גרסה אחרת הוא רק מאס בהמוניות וצמצם את קשריו לילדיו נכדיו
ומקורביו. בחג הפסח האחרון לפני מותו יצא מחדרו אל שולחן ליל הסדר והצהיר בשמחה
"שבפסח לשנה הבאה לא אשב כאן". ואכן הוא נפטר בכב בשבט תרי"ט (27 בינואר 1859)
בהיותו בן 72. לרוב מייחסים את אמרתו: "בעצם אין המיתה ולא כלום. רק כמו שהולכים
מחדר אל חדר ובוחרים בחדר היותר יפה", למילותיו האחרונות. ע"פ המקובל בתנועת החסידות
לפני מותו ציווה רבי מנחם מנדל מקוצק מתלמידו רבי יצחק מאיר אלתר מגור לשרוף את כל
כתביו, והדבר היחיד ששרד בכתב ידו הוא מכתב קצר ולא משמעותי. את אמרותיו המפורסמות
ליקטו תלמידיו בספרים שונים. אולם ישנה מחלוקת בין חוקרים וחסידים האם בכלל נכתב
ספר על ידו. לפי גרסה אחת החזיק הרבי מקוצק בדעה שלפיה רוב הלומדים עוסקים בש"ס רוב
זמנם, וקוראים בספרים אחרים בשבת אחר הארוחה תוך כדי לכתם לישון, וספר לשינה לא היה
ברצונו לכתוב. הגישה השנייה טוענת כי רבי מנחם מנדל כתב במהלך שנים ספר בשם "ספר
האדם" (שלא הכיל אלא דף אחד ובו תפיסתו הרוחנית המיוחדת) שנשרף במצוותו. לפני מותו
אמר: "ערב אני לכל מי שיעסוק בתורה". בין אמרותיו של רבי מנחם מנדל
מקוצק: * כאשר יש לאדם על מה לצעוק,
ורוצה לצעוק, אך איננו יכול לצעוק - זוהי הצעקה הגדולה ביותר.
קישורים:
התיש הקדוש - עיון
פסיכולוגי בסיפור חסידי - שי גיל. האתר נראה היטב ברזולוציה של 1024 על 768 כל הזכויות שמורות © עוזי דורנאי
שם האתר שלי הוא שם המשפחה שלי. מעניין איך רבי מגדלי היה קורא לאתר האינטרנט שלו?
החסידים נבהלו ונסוגו. הם ידעו את מידת קפדנותו של "רבי מנדל השחור"; ידעו שהוא "אש
לוהטת"; ידעו מה עזות ונועזות התביעות שהוא יציג להם. הם נתנו עין ברבי יצחק מאיר,
אף הוא חריף בתורה ובעבודה. אך מתון יותר, בעל מזג טוב. אולם הוא, רבי יצחק מאיר
עצמו, הרכין את ראשו בפני רבי מנדל בהכנעה ובהתבטלות.
בטומשוב בוערת אש
עולה משם אור חדש.
מסביב הרבי התלקטו אברכים צעירים העורגים למשהו נסתר ונעלם, ושהיו מוכנים לנטוש את
כל הקניינים הגשמיים כדי להגיע למטרה הנכספת. וכדברי רבי יצחק מאיר (הרי"מ): "רק
צעירים שמטרתם לפני עיניהם ואמונתם שלמה, אתם הוא (הרבי) מתרועע - אך הנשארים המה
הבל".
רבי מנדל שרף בהבל פיו את הקטנים ואת הקטנוניות. אך עוד יותר מן הקטנים לא סבל רבי
מנדל את הבינונים ואת הבינוניות. בלבו נשא הרבי רעיון גדול ואמונה גדולה - חזון של
תיקונו הרוחני של העולם שיכול לבוא רק על ידי גאולתו הרוחנית של האדם. אך רעיון זה
לא ניתן להגשימו על ידי אנשים בינוניים שלא השתחררו לחלוטין מכל דאגות חולין.
רבי מנדל העמיד הכל על חודו של מחט. הוא לא גרס חיים של חול המועד ולא אהב את בין
הערבים. או חול, או יום טוב; או אור, או חושך; או הכל, או לא כלום; או עולם נגאל,
או מדבר שממה. רבי מנדל לא אהב את הנים-ולא נים; גאולת העולם לא תוכל לבוא, לכן, על
ידי אנשים בינוניים, על ידי אנשים ערים למחצה ומנמנמים למחצה. אלה מכונים בפיו של
רבי מנדל "חיי גולמים". אדם שרצונו מיטלטל בין נטיות הלב אינו יכול להתייצב במערכה
לשינוי פני העולם ותיקונו.)
החיים בקוצק התנהלו בשיתופיות כבמעין קומונה ובעוני רב מתוך עיקרון.
תפיסתו הייתה רדיקלית, טוטאלית וקיצונית. הוא שנא את הבינוניות כאימרתו "רק סוסים
הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות", ותבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר
פשרות, אף מתוך התנגשות עם החברה הסובבת.
גישתו הייתה חריגה בקרב החסידים, בעוד שרוב מובילי החסידות הדגישו את אהבת ישראל,
את החדווה והשמחה ואת מידת הרחמים, הרי מנחם מנדל שם דגש על קונפליקט שעל האדם
לקיים עם עצמו במטרה להגיע לחקר האמת וכן על מסירות מוחלטת של תלמיד לרבו ועל ציות
מוחלט לדברי הרב, בבחינת "כזה ראה וקדש".
הרבי מקוצק עצמו הטיל מרה בתלמידיו ולא היסס לבקר את עצמו ואת האחרים באופן נוקב
וחריף. הוא קבע רף גובה של תלמיד חכם בתורה כדי ללמוד בקוצק, למשל מי שלא העלה סברא
במשך שלשה ימים הוצא מבית המדרש, מיעט להיפגש עם חסידיו עוד לפני תקופת התבודדות
ולעג באופן ישיר לציפיותיהם שיהיה אדמו"ר ככל האדמו"רים (עושה ניסים וכו'). כצפוי
עורר גישתו כעס הן בקרב המתנגדים והן בקרב החסידות הממוסדת יותר (וגם התעניינות
שנגמרה באכזבה מטעם קבוצות משכילים שציפו, לנוכח ההתנגדות אליו, לאפיקורס חדש).
בתקופת השיא כללה חסידות קוצק כמה אלפי חסידים שמתוכם נשארו רק כמה עשרות לפני
מותו. בעקבות דרכו זו ניסו להאשימו בביטול תורה כאשר עודד חשיבה עצמית מרובה.
התנגדות זו באה לפני הצדיק מאפטא שהיה אמור לפסוק לגבי ר' מנדל ובעקבות מפגשו עם
הרי"מ הכריע לחיוב כשראה כמה גדול כוחו בלימוד.
* אם חייבים אנו להסתיר דבר ולשמרו בסוד - נמצא שאין אנו נוהגים כשורה.
* כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך
אינן דומות לדעותיך.
* היכן מצוי אלוקים? - במקום שנותנים לו להיכנס.
