קישור ל"עולם הכלב" מפברואר 1990.  בגיליון  זה  גזע החודש הוא בול טרייר.

לחץ על התמונה הצבעונית, ולאחר מכן כל לחיצה  על תמונה תוביל אותך לתמונה הבאה.

יש כאן מספר מאמרים מצולמים מעניינים מאוד. 

ויסלבה  שימבורסקה

נאום הכלב בסבך ההיסטוריה

יש כלבים ויש כלבים. אני הייתי כלב נבחר.
היו לי תעודות טובות ודם-זאבים בעורקי.
גרתי במעלה ההר, שאפתי ניחוח נופים
של כרי-אחו בשמש, עצי-אשוח אחרי גשם
וגושי-אדמה מתחת לשלג.

היה לי בית טוב, משרתים
שדאגו להאכיל אותי, לרחוץ, להבריש,
להוציא לטיולים נפלאים.
בכבוד אך בלא קרבה יתרה.
הכול היטיבו לזכר למי אני שיך.

לכל כלב עלוב יכול להיות אדון.
אבל זהירות - להישמר מהשוואות.
האדון שלי היה יחיד במינו.
היה לו עדר שלוה את כל צעדיו
ונעץ בו עיניים בהערצה מבהלת.

בשבילי שמרו חיוכים
של קנאה לא מוסתרת.
שכן רק לי הייתה הזכות
לברכו בקפיצות ובדילוגים,
למשך בשיני במכנסיו
לאות פרידה.

רק לי התאפשר להניח ראש על ברכיו,
לזכות בליטוף ובטלטול אוזניים.
רק אני יכולתי לשים עצמי ישן
ואז היה נרכן ולוחש לי דבר-מה.

על אחרים כעס לעתים תכופות ובקולי-קולות.
רטן עליהם, נבח,
רץ מקיר לקיר.
אני חושב שאהב רק אותי
ואיש זולתי, אף פעם.

אך היו לי גם מחויבויות: המתנה, אמון.
שכן נהג להופיע לזמן קצר ולהעלם לזמן ארוך.
אין לי מושג מה עכב אותו שם, בעמקים.
ניחשתי אפוא שמדבר בעניינים דחופים,
דחופים לפחות כמו מלחמתי בחתולים
ובכל דבר אחר שמתרוצץ לשווא.

יש גורל ויש גורל. שלי השתנה בחטף.
אביב הגיע
והוא לא היה לצדי.
בבית החלה התרוצצות משונה.
ארגזים, מזוודות, תיבות נדחפו למכוניות.
הגלגלים חרקו במורד
ונדמו מאחורי הסיבוב.

על הגזוזטרה בערו גרוטאות, סמרטוטים,
חולצות צהובות, סרטי-זרוע עם סמלים שחורים
והרבה מאד קרטונים קרועים,
שמהם נשפכו דגלונים.

נגררתי בהמולה הזאת,
יותר נדהם מכועס.
חשתי במבטים העוינים על פרוותי.
כאלו הייתי כלב חסר בעלים,
טרדן תועה
שגורש במטאטא מגרם המדרגות.

מישהו תלש את קולרי משובץ-הכסף.
מישהו בעט בקערת-האכל שלי
הריקה זה ימים.
אחר-כך, בטרם יצא לדרך, אחד, האחרון,
נרכן מתוך תא הנהג
וירה בי פעמים.

אפילו לא הצליח לפגע כמו שצריך,
שכן גסיסתי הייתה ממושכת וכאובה
בזמזום זבובים חצופים מסביבי,
אני, כלבו של אדוני.

תירגם מפולנית רפי וייכרט